50 שנה להפיכה בצ'ילה

ב- 11 בספטמבר 1973 היתה הפיכה צבאית בצ'ילה. הצבא בראשות אוגוסטה פינושה (Pinochet ) הדיח את הנשיא סלבדור אלנדה Allende , והשליט דיקטטורה שנמשכה 17 שנים.
ההפיכה והשלטון של פינושה היו אכזריים. ביום ההפיכה מטוסי קרב הפציצו את ארמון הנשיא במרכז סנטיאגו. במשך שנות הדיקטטורה נרצחו על ידיה 2130 בני אדם ועונו בבתי סוהר ובמחנות של נצבא לא פחות מ- 30 אלף אנשים. הוא הקים משטרה חשאית ששימשה אותו לנהל מערכת טרור. הדיח את עמיתיו מצמרת הצבא. מספר גנרלים נפטרו בנסיבות לא ברורות. שר הביטחון במימשל של אלנדה נרצח.
יש דעה שהתנהגותו של אלנדה במשך שלוש השנים 1973-1970 שבהן הוא שלט היתה פרובוקטיבית , וגרמה להפיכה. אלנדה אמר על עצמו שהוא סוציאליסט-מרקסיסט, וכי הוא מתכוון להנהיג בצ'ילה סוציאליזם בנוסח צ'ילה. אמירות והכרזות שהרתיעו את המעמד הבינוני.
המצב הכלכלי והחברתי בצ'ילה בראשית שנות השבעים היה מאופיין באי- שוויון. מכרות הנחושת החשובים היו בבעלות חברות אמריקאיות והרווחים הוזרמו לבעלי המניות. החקלאות, ענף חשוב בצ'ילה, מאופיינת בחוות גדולות בבעלות בעלים עשירים שמנוהלים בצורה לא יעילה ומעסיקות אלפי פועלים שכירים.
אלנדה רץ לבחירות בראש מפלגה שנקראה UP – Popular Unity שהיתה איחוד של המפלגה הקומוניסטית והמפלגה הסוציאליסטית (שהיתה מפלגתו של אלנדה).
בבחירות לנשיאות היה לו רוב דחוק, לעומת המתחרה מן המפלגה השמרנית הנוצרית דמוקרטית. בפרלמנט לא היה לאלנדה רוב, והוא נתמך מבחוץ על ידי מפלגה שמאלית קיצונית. עם זאת במשך שלוש השנים של שלטונו הוא ומפלגתו הצליחו ליצור תוהו ובוהו בכלכלה. הם הלאימו את מכרות הנחושת ועוד 150 חברות. לא היו להם מנהלים טובים לנהל את כל העסקים שהולאמו . ורובם התנהלו בחוסר יעילות. בנוסף הממשלה יזמה העלאות שכר שגררו גרעונות בתקציב המדינה, שמומנו על ידי הלוואות מהבנק המרכזי (כלומר הדפסת כסף), דבר שגרם לאינפלציה דוהרת שהגיעה עד 600%.
בארה"ב התגברו חששות מפני "קובה שנייה" ובהוראות הנשיא ניקסון ה- CIA תמך באופוזיציה.
שלטונו של פינושה הגיע לסופו ב- 1988 על ידי משאל עם שדחה את ההצעה להמשך שלטונו . אחרי שהסתיים שלטונו של פינושה הגיעה לשלטון מפלגה בשם Concertacion, שהורכבה מממשיכי מפלגת UP ומהמפלגה הנוצרית הדמוקרטית, שביחד שמצאו על ידי פשרות מעשיות ומדיניות זהירה דרך לשקם את צ'ילה. מ- 1990 עד 2012 הכלכלה צמחה בשיעור ממוצע של 5% בשנה. שיעור העוני , (אחוז האוכלוסיה שחיה מתחת לקו העוני) ירד מ- 68% לבערך 5%

מצב הנשים בסין

מצב הנשים בסין
ב- 30 באוקטובר השנה, נאם נשיא סין ומזכיר המפלגה בכנס גדול של הפדרציה של הנשים בסין. בנאום הוא לא חזר על המחוייבות של המפלגה הקומוניסטית לשוויון בין נשים וגברים, אלא הקדיש את רוב דבריו לחשיבות המשפחה וגידול ילדים.
אמנם המטרה האידאלית של שוויון נשים וגברים עדיין לא הושגה , אבל בינתיים שיעורי הילודה בסין פחתו מאוד והאוכלוסייה מצטמצמת. שיעורי הילודה בסין הם יותר נמוכים מן המינימום הדרוש בכדי לקיים ביציבות את גודל האוכלוסיה. שיעור הפריון הכולל, שהוא מספר הילדים הכולל שאישה יולדת במשך חייה שהוא 2.2 . בסין בשנת 2020 היה שיעור הפריון הכולל 1.35 . בשנת 1979 המפלגה הקומוניסטית בסין קבעה שזוג רשאי להוליד רק ילד אחד. הצעד הזה הפסיק את גידול האוכלוסיה וגרם למספר תוצאות שליליות. תוצאה אחת היתה שהאוכלוסיה הפסיקה לגדול . תוצאה נוספת מספר הבנים הזכרים גדל ומספר הבנות קטן ונוצר מחסור בנשים. בשנת 2012 כאשר Xi Jinping נבחר להיות המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית, התוצאות האלה כבר היו ברורות לעין. מ- 2016 מותר לכל משפחה להוליד 3 ילדים. בינתיים גם האוכלוסיה מזדקנת. אחוז האנשים בגיל מעל 65 גדל ואחוז הילדים מתחת לגיל 15 פוחת.
הנשים בסין השתנו, ומוסיפות להשתנות. ככל שהמעמד הבינוני העירוני גדל, הנשים הן יותר משכילות. נשים רבות עובדות בעבודות שמספקות הכנסה שאפשר לחיות ממנה. והן דוחות את גיל הנישואין, או לא רוצות להתחתן. וההשלכה היא פחות ילדים.

לכן אין זה מפתיע ש-Xi Jinpin מדבר על אהבת אם ועל הערך המסורתי של המשפחה.

חנוכה וארכיאולוגיה