למה שבתו העיריות?

הממשלה מתעללת ברשויות המקומיות
או למה שבתו הרשויות המקומיות?

כידוע העיריות והמועצות המקומיות שבתו ביום רביעי (21.12.16 ) כלומר לא פינו אשפה באותו יום, חלק מבתי הספר וגני הילדים שעובדיהם מקבלים שכר מהרשויות המקומיות שבתו, וכתוצאה עשרות אלפי הורים שלא היה להם "סידור" (כמו למשל סבא וסבתא ) נאלצו להיעדר מהעבודה באותו יום, ועוד שירותים של העיריות הושבתו באותו יום. השאלה היא למה נקטו העיריות הצעד הקשה הזה?
התשובה בקיצור היא שהממשלה החליטה באופן חד צדדי לקצץ 180 מיליון שקל מתקציבי מענקי האיזון שמקבלות הרשויות "החלשות", ולהפר את כול ההבנות וההסכמות עם הרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות לא יכלו להשלים עם הקיצוץ הזה. בהמשך אפרט את הסיבות לכך שהממשלה החליטה על הקיצוץ הזה.
העיריות והמועצות המקומיות הן אלה המספקות לאזרחים שירותים חיוניים רבים. הן אלה שמחזיקות בפועל את בתי הספר וגני הילדים , אף שאלה הם שירותים "ממלכתיים". כלומר שירותים שמתחייבים על פי "חוק חינוך חובה", והממשלה מממנת אותם על פי כול מיני הסדרים והסכמות שהשתנו כול כמה שנים. הרשויות הן שמנהלות את לשכות הרווחה, כך שהן אלה שעומדות מול התושבים שפונים אל לשכות הרווחה ומבקשות סיוע. הרשויות מספקות שירותי תברואה (פינוי אשפה, ניקיון הרחובות ) ועוד שירותים רבים. כאשר יש לתושבים בקשה או תלונה על מחסור או תקלה בבתי הספר או בגני הילדים הם פונים לרשות המקומית ולא לממשלה, אף על פי שהיא מממנת חלק ניכר מהשירותים האלה. אימא שכועסת מכיוון שהבן שלה נפל בחצר בית הספר הופכת את השולחן של ראש העיר או של מנהל המחלקה לחינוך ולא של מנכ"ל משרד החינוך. ו כך גם אם לא פונתה האשפה, או יש הצפה כתוצאה מגשמי הזעף וכו. אפשר להגיד שהרשויות המקומיות הן "קבלן משנה" של הממשלה בכדי לספק את השירותים האלה, והממשלה מממנת את השירותים על פי הסדרים שונים שהתגבשו במהלך השנים.
אף על פי כן, הממשלה מתעללת ברשויות המקומיות ומפעם לפעם מקצצת את ההשתתפות שלה בתקציבי הרשויות המקומיות, או משנה את הכללים להשתתפותה בהוצאות של השירותים השונים. חלק גדול של "השינויים" האלה נעשים באופן חד צדדי, בלי להידבר עם הרשויות, על ידי תקנות שהשרים מחליטים עליהן או על ידי "חוק ההסדרים". ביד השנייה הממשלה מגבילה את הרשויות המקומיות בשיעור הארנונה שהן רשאיות לגבות מן התושבים, כך שרשויות רבות נקלעות למצב שבו הן אינן יכולות לקיים את תפקידיהן : הן מחוייבות לספק בתי ספר וגני ילדים, לפנות את האשפה , לשלם משכורות לגננות לחלק מן המורים ולעובדי הניקיון כאשר לחלק מהן אין כסף..
באופן כללי אפשר להגיד שהממשלה מזלזלת ברשויות המקומיות למרות שהן מופקדות על תפקידים קשים וחשובים מאד לתושבים. אינני מתייחס, כאן, לאותם המקרים הבודדים שבהם עירייה או מועצה מקומית נקלעה לגרעונות גדולים בגלל ניהול כושל.
מרבית השירותים שהרשויות המקומיות מספקות לתושבים הן מחוייבות לספק אותן על פי חוקים שהכנסת חוקקה. יתרה מזאת, הממשלה תיקנה במרבית המקרים תקנות שמחייבות את הרשויות לספק את השירותים באיכות ובכמות שקבעו משרדי הממשלה. אבל במקרים רבים המשרדים אינם מתקצבים את המטלות שהם מחייבים את הרשויות לספק. דוגמה קטנה: בימים אלה מתבררת בבית המשפט טענתן של כמה עיריות שעד שהממשלה לא תתקצב את ה"הנגשה של השירותים לאנשים עם מוגבלות" הן רואות את עצמן פטורות מן המטלה הזאת.
הסך הכול הוא שבמקרים רבים אפשר לומר על הרשויות המקומיות את מה שכתוב בספר שמות ומצוטט בהגדה של פסח "תבן לא ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו" (שמות ו' 16).
עכשיו אעבור לשאלת הסיבות לכך שהממשלה החליטה על הקיצוץ "במענקי האיזון" של הרשויות החלשות.
בליל השימורים שבין יום חמישי 15.12.16 ויום שישי למחרת בבוקר, שבו ועדת הכספים של הכנסת דנה ואישרה את תקציב המדינה לשנים 2018-2017 ואת "חוק ההסדרים", אישרה הועדה כל מיני תוספות ותקציבים לפי דרישות של הסיעות הדתיות, שאיימו לא לאשר את התקציב אם לא ימלאו את דרישותיהם. ראש הממשלה ושר האוצר נכנעו לסחטנות של הסיעות הדתיות והוועדה אישרה הקצבות ותוספות רבות במאות מיליוני שקלים. בין התקציבים שאושרו : תוספת למערכת החינוך החרדית ("העצמאית") 325 מיליון שקל. תוספת לחינוך הממלכתי דתי (הממלכה של הדתיים הלאומיים, שממילא תקציביה גבוהים יותר בממוצע לתלמיד בהשוואה לכל שאר הזרמים), 115 מיליון שקל, תקציב נוסף ל"חטיבה להתיישבות" (ממלכתו העצמאית של אורי אריאל ) 48 מיליון שקל. תוספת עבור גננות "בחינוך המוכר שאינו רשמי" (עוד זרם חרדי) 25 מיליון שקל. מיגון כלי רכב למתנחלי יהודה ושומרון 15 מיליון שקל. תוספות אלה נוספו להקצבות אחרות והטבות שאושרו בדיונים בועדת הכספים במהלך השבוע לפי דרישות של חברי כנסת שונים כמו למשל הקלות ופטור מארנונה למוסדות חינוך רווחה ובריאות בהתנחלויות, לפי דרישתו של חבר הכנסת סמוטריץ, וכן למוסדות חינוך ורווחה חרדיים (לרבות של נטורי קרתא וחסידי תולדות אהרון , לפי דרישתו של חבר הכנסת מהליכוד דודו אמסלם) . לכך נוספו הוצאות תקציביות שאושרו או שיאושרו ע"י הממשלה עצמה מסיבות אחרות . הדחייה בסגירת רשות השידור 160 מיליון שקל (רשות השידור תיסגר?) הוצאות לפינוי 12 קאראוונים בעמונה 130 מיליון שקל (אומדן , לפי החלטת הממשלה ביום א 18.12.16 ).
בסך הכול כתוצאה מן ההחלטות האלה חסרו בתקציב המדינה כ- 1.2 מיליארד שקל. בכדי לסגור את הגרעון הזה, החליטה הממשלה על "קיצוץ רוחבי" של 1.25% בתקציבי כול המשרדים. הקיצוץ הזה נוסף לשני קיצוצים קודמים שהוחלט עליהם במהלך הדיונים על התקציב לשנים 2018-2017 כך שבסך הכול הוחלט לקצץ מתקציבי כול המשרדים 5.75% (בקירוב 5 מיליארד שקלים). הקיצוץ של תקציב "מענקי האיזון" ב- 180 מיליון הוא החלק של הרשויות המקומיות "בקיצוצים הרוחביים" האלה, בנוסף לכך יסבלו הרשויות המקומיות גם מן הקיצוץ בתקציבי החינוך (שקוצצו בערך ב- 100 מיליון שקלים ) ותקציב הרווחה (32 מיליון שקל), שכן גם מהתקציבים האלה, חלק משמש למימון שירותים שהרשויות המקומיות מספקות.

אם טעיתי בחלק מהפרטים של הסיפור המפותל הזה תקנו אותי בבקשה.