ירושלים חרבה מפני שנאת חינם

ירושלים חרבה מפני שנאת חינם
המאורעות סביב מערכת הבחירות בהתחלת חודש מארס, ומה שקורה מאז בנושא כינוס הכנסת והקמת ממשלה חדשה, מעוררים דאגות רציניות על עתיד המדינה. ההשמצות הרבות שחלקן מתבסס על שקרים, השיסוי העדתי, ההסתה שהגיעה לשיאים והאיומים על מנהיגי רשימת כחול לבן, על מפכ"ל המשטרה , על ראשי המטה הכלי של צ.ה.ל. על היועץ המשפטי של הממשלה ועל עוד, מזכירים את ההסתה שהביאה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.
המצב הזה מזכיר לי שעם ישראל היו לו כבר בעבר מלחמות אחים. החמורה שבהן קדמה ואולי גרמה לחורבן בית שני.
אבל גם בימי הביניים ובעת החדשה היו סיכסוכים קשים שהביאו לקרעים בין קבוצות שונות, למשל בעקבות ייסוד התנועה החסידית בסוף המאה ה-18 והמאה ה- 19.
הניצוץ שהביא לפרוץ "המרד הגדול" בשנת 66 היה שהנציב הרומי פלורוס לקח כסף מקופת בית המקדש. בעקבות זאת, התחילו בירושלים תגרות בין יהודים והחיילים הרומים, והייתה התמודדות בירושלים בין המתונים והקיצונים. הקיצונים התגברו וחיל המצב הרומי בירושלים הושמד. הנציב הרומי בסוריה קסטיוס גאלוס בא לירושלים עם כוח יותר גדול. אחרי שהגיע מול חומות ירושלים הנציב העריך שלא יוכל לכבוש את העיר והחליט לסגת. היהודים רדפו אחרי הכוח הרומי והתקיפו אותם. הניצחון הזה הלהיב את היהודים. האמונות המשיחיות לגוניהן גאו. כול תנועה חשבה שהמשיח יהיה לפי אמונתה. רבים שהיססו להצטרף למרד החליטו להצטרף.
בירושלים הקנאים התחזקו והשתלטו על העיר. הרגו כמה מראשי המתונים וביניהם את הכוהן הגדול חנן בן חנן שהיה אחד ממפקדי העיר. בהמשך, אחרי שאספסינוס הגיע לארץ עם צבא גדול (60,000 אנשי צבא ) וכבש את הגליל , יוחנן מגוש חלב (שבגליל העליון) בראש צבא של קנאים מהגליל ברח והגיע לירושלים. בירושלים הוא התבצר בהר הבית. ופרצה בירושלים למעשה מלחמה. אנשי יוחנן מגוש חלב הרגו ושדדו את עשירי ירושלים. כנגדם בא לירושלים מהדרום שמעון בר גיורא ונלחם ביוחנן מגוש חלב. במקום להתאחד ולהתכונן למלחמה עם הצבא הרומי, הם המשיכו להילחם זה בזה.
וכך מתאר יוספוס פלביוס בספרו מלחמת היהודים את המצב:"עוכרי ירושלים נחלקו לשלושה מחנות : אנשי אלעזר השומרים על ביכורי הקודש, אנשי יוחנן מגוש חלב ואנשיו שבזזו את בני העיר ורבו בשמעון ואנשיו. יוחנן היה יורד להילחם עם שמעון ושולח אש בבתים המלאים צידה, וכדבר הזה היה עושה גם שמעון. כך השחיתו שניהם את הלחם שהכינה העיר לעת מצור" (לפי "מלחמת היהודים עם הרומאים" התרגום של י.נ. שמחוני עמודים 289-288 ).
עד הרגע האחרון האמונה המשיחית נתנה ביטחון בלב הקנאים הלוחמים היהודים משלושת המחנות. עד שלא עלו הלהבות מבית המקדש הם ציפו להתערבות אלוהית שתציל את המקדש ותכה את הרומאים. זה מה שאמרו חז"ל (תלמוד בבלי יומא ט,ב,) "בית שני מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם".
המלחמות בין הסיעות השונות של הקנאים בירושלים, לא היו רק על רקע אישי אלא היה להן גם רקע תיאולוגי. יוספוס פלביוס נמנע מהלזכיר את הקשר בין התנועות התיאולוגיות השונות ובין סיעות הקנאים היריבות. בתקופת בית שני, ובייחוד מאז מרד החשמונאים , נוצרו תנועות תיאולוגיות אחדות שהיו להן גם הבדלים בענייני אמונה וגם בהלכה : הצדוקים , הפרושים והאיסיים. יותר מאוחר התפצל הזרם הפרושי לבית שמאי ובית הלל.
המאבקים ומלחמות האחים בתקופת בית שני היו כנראה בגלל מחלוקות בנושאי דת ואמונה. בין הצדוקים והפרושים ובין בית שמאי ובית הלל.
בזמנו של אלכסנדר ינאי היה קונפליקט גדול בגלל עניין "נסך המים" מה שנקרא במשנה "שמחת בית השואבה". לדעת הפרושים וכנראה רוב העם שהיו חקלאים, הכוהן הגדול צריך לנסך מים על המזבח בחג , כדי לבקש שהשנה תהיה גשומה. הכוהן הגדול אלכסנדר ינאי שפך את המים ולא על המזבח והעם רגם אותו באתרוגים. על כול פנים הייתה מלחמה בין הפרושים, ובין הצבא של ינאי. היו 8000 הרוגים.
בזמן יותר מאוחר היו סיכסוכים אלימים בין בית שמאי ובית הלל, שיש ידיעות מעטות עליהן. אבל יש כמה ידיעות למשל על אירוע שנקרא "שמונה עשרה גזרות בעליית חנניה בן חזקיהו בן גוריון". על פי ידיעה בתלמוד ירושלים (שבת פרק א הלכה ד ) : "תנא ר' יהושוע תלמידי בית שמאי עמדו מלמטה והיו הורגין בתלמידי בית הלל"
אני מקווה בשבועות הקרובים לפרט יותר ולסביר את טיבן של המחלוקות האלה.

אפליקציה Spotify ואמירת חז"ל "איזהו עשיר השמח בחלקו" (משנה אבות פ"ד)

איזהו עשיר השמח בחלקו
השבועון האנגלי The Economist הביא בראשית פברואר את הסיפור הבא:
החוקרים של השבועון ניתחו נתונים שנאספו על ידי Spotify , (הסבר למי ששואל מה זה – ? Spotify זאת אפליקציה שמאפשרת לשמוע באמצעות טלפון חכם (מה שנקרא סמארטפון) מוזיקה) המבחר של המוזיקה שהם מאפשרים לשמוע הוא עצום – 50 מיליון קטעי מוזיקה, שירים וכיו"ב ף ויש להם 270 מיליון מאזינים ב- 70 מדינות. הם מיינו את כל קטעי המוזיקה שהמאזינים שומעים ליותר עצובים וליותר שמחים. החלוקה לסוגים לפי שיקול דעתם של אנשי Spotify . אנשי השבועון בדקו את הנתונים לפי חודשי השנה ומצאו שחודש פברואר הוא החודש המדכא ביותר. שכן בחודש פברואר מאזינים ליותר מוזיקה עצובה, ובחודש יולי הכי הרבה מוזיקה שמחה.
יש לזה אולי הסבר – לתושבי חצי הכדור הצפוני, ובייחוד בצפון אירופה (לרבות בריטניה, הולנד וגרמניה ובצפון אמריקה (ארה"ב וקנדה) ינואר ופברואר הם חודשים עגומים. החגים של סוף דצמבר והשנה החדשה עברו , הימים קצרים והלילות ארוכים. לעומת זאת ביולי הימים ארוכים, השמש זורחת , חם יותר , הרבה אנשים בחופשה ולכן אנשים שמחים יותר.
דבר נוסף שעשו אנשי השבועון הוא לבדוק באיזה ארצות שומעים מוזיקה יותר שמחה ואיפה יותר מוזיקה עצובה. על ידי כך, לכאורה, מסמנים תושבי איזה ארצות יותר שמחים (ואולי מאושרים) ובאיזה ארצות יותר עצובים.
בין הארצות "העצובות"" הונג-קונג, וסינגפור, וכן ארה"ב (לא מפתיע) , אבל, גם נורווגיה, קנדה ועוד, ובין הארצות "השמחות": צרפת, הולנד ופינלנד וכן כמעט כול ארצות אמריקה הלטינית: פרו, ברזיל ,פרגוואי,, מקסיקו , ארגנטינה ועוד.
עובדה בולטת היא שאין קשר בין רמת ההכנסה ורמת החיים ובין המיון של הארצות ל "עצובות" ו"שמחות".
בלי להתייחס לשאלת תקיפות הממצאים, ולמיון של קטעי המוזיקה לשמחים ועצובים. עצם המחשבה להשתמש בנתונים האלה כדי להסיק מהם על משהו שאנשים מרגישים היא גישה שכלכלנים מעדיפים על פני השיטה שרבים נוהגים בה לשאול אותם. נראה כאילו הנתונים האלה, שנאספו על ידי אפליקציה מודרנית, מחידושי ההייטק, מחזקים או מאשרים את מה שאמרו חכמינו לפני 1800 שנה במשנה (פרקי אבות): "איזהו עשיר השמח בחלקו" ו"מרבה נכסים מרבה דאגה".

את מי משרתת הרשות לתחבורה ציבורית

את מי משרתת הרשות לתחבורה ציבורית
במוסף הכלכלי של עיתון הארץ The Marker התפרסמה ב- 4.2.2020 כתבה על רפורמה חדשה בתחבורה הציבורית. הרפורמה היא בשיטת התשלום. לפי הכתבה הרשות הארצית לתחבורה ציבורית עושה ניסוי (פיילוט) של שיטת תשלום על ידי "אפליקציה" שצריך להתקין בסלולרי "חכם".
אני תוהה האם הרשות הארצית לתחבורה ציבורית דואגת לרווחת הנוסעים בתחבורה הציבורית או שהיא עובדת בשירות יזמים שפיתחו אפליקציה לתשלום על ידי הטלפון הסלולארי, שלא נוסה עדיין בשום מקום בעולם. והם רוצים לנסות אותו על הנוסעים בישראל.
למי תועיל הלהיטות הזאת לרפורמה החדשה בשיטת התשלום באוטובוסים. לא לכול ציבור הנוסעים יש טלפונים חכמים ("סמארטפונים"). דווקא מבין האנשים מעוטי הכנסה, שחושבים על שקל, יש הרבה שמשתמשים בתחבורה הציבורית. יתרה מזאת לא כול ציבור הנוסעים בתחבורה הציבורית הסתגל כבר לרב-קו. תלמידי תיכון שנוסעים באוטובוסים הם כנראה הזריזים ביותר והסתגלו. אבל, בין הנוסעים באוטובוסים יש הרבה קשישים ואנשים קשי יום שעדיין לא למדו את רזי הרב-קו, וזקוקים לעזרת הנהג, או לעזרתו של אחד הנוסעים כדי לשלם עבור הנסיעה. אולי מנהל הרשות לא נתקל בנוסעים האלה, אם הוא נוסע בג'יפ עדכני (על חשבון המדינה).
אם הוא מעוניין שיותר אנשים יעברו מן המכוניות הפרטיות לתחבורה ציבורית, אני מציע לו לנסוע מפעם לפעם באוטובוסים וברכבת, הוא עשוי ללמוד כמה דברים על הנוסעים בתחבורה הציבורית, ומה הן נקודות התורפה של המערכת. אני ממליץ שיחכה, ויתרטב קצת, בתחנות האוטובוסים בדרך נמיר בתל אביב לאוטובוס לנתניה או לחדרה. וכן שיחכה בתחנת הרכבת "השלום" ביום גשם , או לחילופין ביום חם ביולי או אוגוסט הקרובים, ויבין מדוע יש אנשים שנמנעים מלנסוע בתחבורה הציבורית אם הם צריכים לחכות במקומות האלה. רמז: הסיבה איננה שיטת התשלום.
תקנו אותי אם אני טועה.
נוסח מקוצר של התגובה התפרסם בעיתון "הארץ".